החלטה בתיק ע"א 9236/03

1.        המבקשת מס' 1 עוסקת בעבודות מתכת ומנופים, וביום 1.8.92 נכרת בינה ובין המשיבה מס' 2 חוזה, לפיו שכרה מקרקעין שבבעלות המשיבה מס' 1 לשם ניהול עסקיה (להלן - "החוזה"). לפי החוזה והנספח לו, התחייבה המבקשת מס' 1: לשלם את כל המיסים, ההיטלים ותשלומי החובה שהיו בקשר למושכר בתקופת השכירות (סעיף 9(א) לחוזה); לפתח את המושכר ולהקים בו מבנים וסככות, כמו כן הוסכם כי בתום תקופת השכירות המבנים והסככות יישארו בבעלות המשיבות. המבקשים מס' 2 ו-3 חתמו על ערבות להתחייבויותיה של המבקשת מס' 1. המבקשת מס' 1 בנתה מבנה במקרקעין ללא היתר בניה (להלן - "המבנה"). ביום 27.12.94 ניתן צו להריסת המבנה והמבקשת מס' 1 הרסה אותו קודם סיומה של תקופת השכירות. המשיבות הגישו תביעה נגד המבקשים וביקשו לחייב אותם בפיצוי עבור המבנה שנהרס, מס רכוש, אגרת תיעול  ואגרות שונות נוספות שהיה על המבקשת מס' 1 לשלם. התביעה צומצמה מטעמי אגרה לסך של 1,000,001 ש"ח. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 24.8.03, קבע שהסכום הכולל המגיע למשיבות הוא 2,551,371 ש"ח. בשל צמצום התביעה חייבם רק בסכום של 1,289,450 ש"ח. אחרי מתן פסק הדין ביקשו המבקשות לעכב את ביצועו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לגבי המבקשת מס' 1 והתנה את עיכוב הביצוע לגבי המבקשים מס' 2 - 3 בתנאי שיפקידו בידיו הנאמנות של בא כוח המשיבות "ערבות בנקאית אוטונומית, צמודות מדד מוגבלת במועד הפרעון, על סך 500,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים - - -. עם זאת, ועל אף עיכוב הביצוע, תהיינה המשיבות רשאיות להטיל עיקולים ברישום על זכויות המבקשים 2 ו-3 ולבקש עיכוב יציאתם מן הארץ".

           המבקשים ערערו על פסק הדין וכן ביקשו לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. את בקשתם השתיתו על סיכויי ההצלחה בערעור ועל כך שאם יזכו בערעורם יהיה זה קשה להשיב את המצב לקדמותו. עוד ציינו כי המבקשים מס' 2 ו-3 משכנו את בית מגוריהם על מנת לקבל ערבות בנקאית ואם לא יעוכב פסק הדין יוצא הנכס למכירה. המשיבות השיבו על הבקשה.

2.        כידוע, הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). מקובל עלינו, כי אין לסטות מכלל זה אלא אם מתקיימים מספר תנאים: למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור; יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו החלטתי בע"א 4234/02 דולב נ' נאמן, תקדין עליון 2002(2) 399 והאסמכתאות שם; ובע"א 9512/02 קופת חולים כללית נ' דאנה, תקדין עליון 2002(4) 250; ע"א 955/03 שמואל ארביב נ' אורי שאולי, תקדין עליון 2003(2) 2049).

           יודגש כי, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ב"ש 5/88 גורן נ' מחסני ערובה, פ"ד מב(1) 755; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 174; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 406-405; ע"א 6197/00 פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף, תקדין עליון 2000(3) 2319; ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור, תקדין עליון 2002(1) 156).

3.        שקילת סיכויי הערעור בפרשה שלפנינו אינה פשוטה. לא מדובר בטענות שמטרתן לשנות קביעות של מהימנות. כידוע, טענות שמטרתן לשנות ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מעדים, או השגות על קביעות של מהימנות, אין בהן, בדרך כלל, כדי לבסס סיכויים לכאוריים טובים בערעור (ראו דברי בע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(4) 663; בע"א 4234/02 הנ"ל; ובע"א 955/03 הנ"ל). בפרשה הנדונה ההכרעה נסמכת על פרשנות החוזה בין בעלי הדין, הערכת התנהגותם של המבקשת מס' 1 והמשיבה מס' 1 זו כלפי זו ובחינת מסכת היחסים שבין המבקשת מס' 1 לבין עיריית חיפה לעניין קבלת היתר הבניה עבור המבנה ולעניין תשלומי החובה שהיו מוטלים עליה. יש, אפוא, מקום לקבוע שסיכויי הערעור הם, פחות או יותר, מאוזנים (לענין היחס בין השיקולים ראו החלטותי בע"א 4079/02 חלואני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, תקדין עליון 2002(2) 1022 ובעע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו(2) 163 והאסמכתאות שם). ככל שסיכויי הערעור גדלים יש לייחס משקל קטן יותר לשיקול שלא ניתן יהיה לקבל בחזרה את הסכום שישולם. לא שוכנעתי שלא יהיה בכוחן של המשיבות להשיב למבקשים את הסכום שישלמו להם אם יזכו בערעורם.

           במצב דברים זה נראה לי שיש לעכב את הביצוע לגבי המבקשת מס' 1 בתנאי שתפקיד במזומנים או בערבות בנקאית סכום של 750,000 ש"ח, מלבד הערבות הבנקאית בסך 500,000 ש"ח שהפקידו המבקשים מס' 2 ו-3, וכך אני מורה. יצוין כי יש בסכומי הערבויות כדי להבטיח את תשלום הסכום שנפסק כאמור לעיל. אשר ליתר התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי לגבי המבקשים מס' 2 ו-3 כתנאי לעיכוב הביצוע כלפיהם - לפיהם "על אף עיכוב הביצוע, תהיינה המשיבות רשאיות להטיל עיקולים ברישום על זכויות המבקשים 2 ו-3 ולבקש עיכוב יציאתם מן הארץ" - אינני מוצא מקום להוראות אלה אחרי הפקדת ערבויות בנקאיות בסכומים הנזכרים ולפיכך אני מבטל אותן.

           ניתנה  היום ה' בכסלו התשס"ד (30.11.03).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: